מסעדת Winkel 43 - ביקורת

התמונה לקוחה מ-TripAdvisor

זה אמנם לא קשור ישירות ל-Winkel 43, אבל אספר כאן את סיפור ההגעה לשם. אם אין לכם סבלנות אתם יכולים לדלג לפסקה המתחילה בתמונה הבאה .

ספוילר: רחובות עם שמות דומים אינם בהכרח קרובים אחד לשני. גם אם יש להם את אותה תחילית - אין בכך כדי להעיד על קרבה שלהם.

ראשית, בחרנו ב-Winkel 43 (חנות 43, בהולנדית) מכיוון שקראנו במדריך הטיולים וגם בלפחות אתר אחד באינטרנט שעוגת התפוחים שם נחשבת כטובה ביותר באמסטרדם. מכיוון שההולנדים ידועים (אם תחקרו מספיק) בעוגות התפוחים שלהם ומכיוון שכבר זמן מה רצינו לנסות עוגת תפוחים טובה, החלטנו ללכת לשם. אנחנו אוכלים ביחד פרוסת עוגה אחת בשבוע, בימי חמישי, ויומנו הראשון באמסטרדם היה יום חמישי.

קראתי קצת ביקורות והצצתי קצת בתפריט וראיתי מספר אפשרויות בשבילנו ולכן חשבתי שזה יהיה רעיון טוב גם לאכול שם את ארוחת הערב שלנו ולא רק את העוגה. מכיוון שידעתי שההולנדים אוכלים את ארוחת הערב שלהם מוקדם, בדקתי וגיליתי שהמקום נסגר ב-01:00AM.

ספוילר: המטבח נסגר לפני שהמקום נסגר, ולא בהכרח קצת זמן לפני כמו שקורה הרבה פעמים בארץ.

פנינו היו מועדות לרחוב Noordermarkt 43 (השוק הצפוני 43). נסענו בקו 4 של הרכבת החשמלית. התכנית היתה לרדת בכיכר הדאם ומשם ללכת כרבע שעה עד ליעד. בשלב מסויים, לאחר שחלפנו על פני תחנת Weteringcircuit הבחנתי ברחוב Noorderstraat (הרחוב הצפוני). מכיוון שנתקלתי כבר במקרים בהם רחובות עם שמות דומים היו קרובים אחד לשני (Leidsegracht ו-Leidsestraat, למשל) חשבתי שגוגל הטעה אותנו עם המסלול שתכנן עבורנו ושכדאי לבדוק מהר במפה. הכל קרה כל-כך מהר - אני כבר לא זוכר מה רציתי לבדוק במפה ומה ראינו במפה שבגללו חשבתי שזה יהיה רעיון טוב לרדת. ירדנו מהחשמלית, כבר תחנה או שתיים אחרי Weteringcircuit, וחזרנו אחורה ל-Noorderstraat. ידעתי שמוקדם מדי, אבל כמעט שמחתי כבר על שהצלתי אותנו ממקרה נוסף של הליכה ממושכת ברחובות זרים בנסיון להגיע לארוחה שלנו. אני חשבתי ש-Noordermarkt הוא שם השוק שנמצא ברחוב Noorderstraat ולכן הלכנו ברחוב הזה וחיפשנו את המסעדה. המסעדה לא היתה שם.

בשלב הזה, הלכנו לרחוב Prinsengracht שלא היה רחוק וחיפשנו שוב. עמדנו שם מעט אבודים כאשר הולנדי חביב ניגש אלינו ושאל אם הוא יכול לעזור. היתה לי תחושה ש-Winkel 43 הוא מוסד מפורסם אצל תושבי אמסטרדם כמו שהיא מוסד מפורסם אצלי כי קראתי עליה באינטרנט. לכן, כששאלתי אותו אם הוא יודע איפה זה נמצא הופתעתי קצת כשהוא לא ידע. באמת, למה שידע? כי הוא גר בקרבת Noorderstraat? מסתבר שלא היתה סיבה שהוא ידע כי זה בכלל לא באזור שלו. כשניסיתי שוב וציינתי שאני מעוניין להגיע ל-Noordermarkt הוא אמר שמדובר בכחצי שעה הליכה משם או בכעשר דקות נסיעה באופניים (שלא היו לנו)... אבל שזו הליכה נחמדה והדרך יפה.

באסה. המשכנו ללכת. מדי פעם חשבנו על האפשרות של מונית אבל כל מונית שחלפה על פנינו, ולא היו הרבה כאלה, היתה תפוסה. חשבנו גם על שכירת אופניים, אבל לא היו כאלה בדרך. חשבנו גם על גניבת אופניים, אבל כל האופניים היו מחוברים עם מנעול לעמוד או לגדר וגם לא באמת חשבנו לגנוב אופניים. חשבנו לנסות לחזור לתחבורה הציבורית, אבל ממילא עפ"י התכנון היתה אמורה בסוף הנסיעה בחשמלית הליכה של כרבע שעה. המשכנו ללכת. מדי פעם חשבנו שאולי יהיה סגור, אבל בדקתי מראש, כאמור, ואמור להיות פתוח עד 01:00. מדי פעם בדקנו עוד כמה פניות מגיעה הפניה המיוחלת. מדי פעם חשבנו שיהיה עמוס מדי. מדי פעם חשבנו שלא תהיה להם העוגה. מדי פעם חשבנו לוותר. המשכנו ללכת. בשלב מסויים החלטנו להפסיק ללכת ויצאנו לרחוב אחר בו היתה יותר תנועה של מוניות. לאחר כשתי דקות עצרה לנו מונית. כאשר ציינו בפני הנהג כי אנחנו מעוניינים להגיע לרחוב Noordermarkt ושאלנו כמה בערך תעלה הנסיעה הופתענו לטובה כאשר הוא אמר שחבל לנו לקחת מונית ושזה ממש קרוב, כ-300 מטר ברגל (בנסיעה זה יוצא יותר, כי הדרך בשיפוצים). המשכנו ללכת.

בדיעבד, גיליתי שגם אם היינו משתמשים בתחבורה ציבורית כדי לתקן את הטעות שלנו (טוב, שלי...), זה לא היה יכול לחסוך לנו יותר מדי זמן הליכה.

הלכנו את המרחק הנותר ודי במהרה מצאנו את המקום, בסביבות 22:30. לשמחתנו, המקום היה פתוח, כמו שחשבתי, וגם היה מקום לשבת, לא כמו שחשבתי. ראינו Appeltaart בתפריט הכתוב בגיר והיינו מרוצים. כאשר הגיע המלצר, שאלנו אם נשארה עוגת תפוחים והוא ענה "We always have an apple pie... always fresh" (הציטוט מקורב). זה כבר נשמע טוב והיה קשה לחכות, אבל קודם - אוכל. ביקשנו מהמלצר תפריט וקיבלנו את התשובה הדרמטית "We don't serve dinner anymore". לרגע הבנתי שפעם הם היו מגישים ארוחת ערב ועכשיו הם לא מגישים יותר ארוחת ערב. המלצר הסביר לי ש"פעם" זה לפני חצי שעה, ב-22:00, והוסיף שמקובל בהולנד להגיש ארוחת ערב רק עד שעות כאלה, ולפעמים עד יותר מוקדם. הוא הציע שננסה את המסעדה הצמודה.

זו לא היתה הפעם הראשונה שראינו נותן שירות הגון מציע את המתחרים בהעדר אפשרות לספק שירות. פשוט אמרנו לעצמנו שלנו זה לא יקרה, אבל זה קרה גם לנו. מאוכזבים, יצאנו לבדוק את השכנים. ישבו מחוץ למסעדה השכנה שלושה אנשים ששיוו לה מראה של, סילחו על הצרפתית שלי, חלטורה. חיפשנו מקום אחר בסביבה. כל האזור נראה די חשוך ולא רווי במסעדות. אני לא זוכר אם ניסינו את מזלנו עם אפליקציית TripAdvisor, אבל נכנסנו בסוף למקום שנראה כפאב הומה. האוכלוסיה במקום היתה כנראה הולנדית לחלוטין, שזה דבר טוב כי נחמד לבלות במקום שהמקומיים מבלים בו ולראות מה הם אוהבים. למרות הצפיפות, כנראה היו רק שני מלצרים/ברמנים. לאחר שחצי מאיתנו ניצל את השירותים במקום, אחרי המתנה ממושכת ביותר, הגיע מלצר. גם כאן היתה אכזבה - אין אוכל, יש רק אלכוהול.

מובסים, יצאנו משם וחזרנו על עקבותינו. בדרך חלפנו על פני מקום שהיה יקר מדי ובלי אוכל שמתאים לנו. החלטנו לבדוק שוב את המקום שנראה קודם כחלטורה. שמו Noordwest. שלושת האנשים מקודם כבר לא היו שם. הסתכלנו קצת בתפריט שהיה בחוץ וראינו מחירים בינוניים-גבוהים ומספר קטן של מאכלים אפשריים עבורנו. נכנסנו והתיישבנו. המקום נראה קצת מהודר מדי בשביל מה שתכננו להוציא, אבל ראינו את המחירים כך שזה לא היווה בעיה. מה שכן היווה בעיה, גם כאן, זה שכבר לא מוגש אוכל בשעה הזו. יצאנו.

בשלב זה חשבנו כבר שלא נמצא דרך נורמלית לאכול ארוחת ערב אז חזרנו ל-Winkel והחלטנו שבמקום לחלוק פרוסת עוגה, פשוט נקח שתי פרוסות (אמא, ניסיתי לאכול ארוחת ערב אבל הפעם זה לא הצליח). אותו מלצר מקודם הגיע מהר ולקח את ההזמנה לשתי כוסות קפה ולשתי פרוסות Appeltaart met Slagroom (סְלַאחְרוּם זה קצפת, ולא חדר שבלול/קליע כמו שזה יכול להזכיר לחלקכם). לא עבר זמן רב עד שהגיעו הפרוסות והקפה. קראתי שהקפה שם טוב והוא היה בסה"כ בסדר אבל לא משהו מיוחד. הקפה הגיע עם מה שכנראה היה שטרופוואפל, שהיה נחמד והזכיר עוגיות לוטוס בטעמו. קצף החלב לא היה יציב במיוחד והיה טיפה מעורבב באספרסו, מה שהפך אותו למריר מעט. גם העוגה היתה שונה מאיך שדמיינתי אותה. למרות צורת פרוסת העוגה, זו לא היתה ממש עוגת תפוחים יציבה בחתיכה אחת אלא יותר כמו חתיכות תפוחים די גדולות (וצימוקים?) עטופות בשכבה די עבה של בצק. הבצק היה פריך וטעים עם טעם קל של חמאה ואולי הכיל גם שקדים טחונים. התפוחים גם היו טעימים, חמצמצים קצת, ולא היה טעם מובהק של קינמון כמו שציפיתי שיהיה. אני אפילו לא בטוח שהיה בפנים קינמון, אבל כנראה היה. העוגה היתה לא מתוקה מדי ולצדה הונחה גבעת קצפת לא ממותקת, שזה טוב. איכשהו, שבענו. התקשנו לסיים את הפרוסות, כל אחד את שלו, מכיוון שהפרוסה היתה גדולה למדי וגם כי אנחנו כבר מורגלים לחלוק פרוסה אחת. עם זאת, מאוד נהננו מהעוגה ובהחלט יש בסיס למוניטין שהיא צברה.

רצינו כבר לאכול, אז לא צילמתי; תמונה זו לקוחה מ-TripAdvisor

תמונה נוספת הלקוחה מ-TripAdvisor

איך היה המחיר? מצויין. תראו בעצמכם:

 בישראל פרוסת עוגה עולה לפחות 30 ש"ח, בדר"כ. כאן המחיר היה כמעט חצי מזה. בכלל, אם נצרף למקרה הזה את המקרה בו אכלנו בפראג פרוסת עוגת שוקולד-קוטג' (נשמע מוזר, אבל היה טעים מאוד) ב-8 ש"ח, נסיק שבאירופה אפשר למצוא עוגות טובות בזול. אם אתם אוהבים פרוסת עוגה לצד הקפה, כדאי לכם לקנות שם הרבה פרוסות של עוגות ולהביא לישראל (לא באמת).

את הדרך חזרה כבר עשינו במונית לכיכר דאם (€8) ומשם בקו 4 של החשמלית לתחנת RAI שליד המלון.


Winkel 43, Noordermarkt 43, Amsterdam
אתר המסעדה / עמוד הפייסבוק של המסעדה (למי שמפחד לצאת אל מרחבי האינטרנט)