יום חמישי, 17/05/2012 - כיכרות ואמנות

חזרנו לתחנת RAI, לקחנו רכבת חשמלית אל ה-Museumplein (כיכר המוזאונים). בדרך ראינו אגמית מצויה עם גוזל:

האגמית המצויה מצויה גם בישראל, אבל מה שנחמד בלנסוע למדינה רחוקה מישראל כמו הולנד הוא שלפעמים נתקלים בבעלי-חיים שלא יוצא לראות בישראל כמו העקעק הזנבתן (מעין עורב מגונדר עם כחול ולבן) שראינו באחד הימים

ב-Museumplein יש בריכה קטנה ושלט נחמד בו תוכלו להשתמש כדי לצלם גרסה משלכם ל"איפה אפי?":

רמז: אפי לא נמצא בתמונה והסיכוי שמישהו שאתם מכירים נמצא בתמונה קרוב ל-30/6840507003 אז אל תטרחו לחפש

אחרי שכל אחד מאיתנו התחבא בין האותיות בשביל תמונה נכנסנו אל ה-Rijksmuseum (המוזיאון הלאומי, €14 לכרטיס) שגולת הכותרת שלו אמורה להיות הציור "משמר הלילה" של רמברנדט:

משמר הלילה, רמברנדט ואן ריין, שנת 1642

אני אמנם לא מבין גדול באמנות ואע"פ שאני מסוגל לשים לב לפרטים כמו סגנון, משיכות מכחול, בחירת צבעים, בחירת אובייקט ומוטיבים חוזרים אני עדיין חושב שאחד הדברים הכי חשובים לכל אחד שמתבונן ביצירת אמנות היא משהו שימשוך אותו להמשיך להסתכל יותר משניה על היצירה. בשבילי זה לרוב צריך להיות מעניין/לא מעניין או יפה/לא יפה. לצערי, הדרך היחידה בה היצירה הנ"ל גרמה לי להביט בה יותר משניה היתה על-ידי זה שחיפשתי מה לעזאזל כ"כ מיוחד בה ועשה אותה מפורסמת. מאוחר יותר קראתי שהאופן בו הדמויות מוצגות אינו טיפוסי לתקופה, מי שהזמין את הציור מופיע בו באופן מוסתר ולכן הוא דחה את הציור וכי התרחיש המתואר בה אינו לילי אלא רק נראה כך מכיוון שהיא צופתה בלק כהה... ועדיין, יותר נהניתי במוזיאון מהשטות הזו:

כמו גם מהיצירה "מוזגת החלב" של יאן ורמר, שקל מאוד לראות את הדמיון בינה לבין יצירה יותר מפורסמת שלו "נערה עם עגיל פנינה":

מוזגת החלב, יאן ורמר, בערך משנת 1658

ראינו גם שמלה של Yves Saint Laurent בהשראת ציורי מונדריאן, קצת ציורים של ואן-גוך וקצת ציורים של קנדינסקי.

משם יצאנו חזרה ל-Museumplein והלכנו למוזיאון ואן-גוך (הכניסה חינם באמצעות כרטיס I amsterdam):

תבנית מסלעים בתערוכה במוזיאון ואן-גוך, שאמורה להיות בהשראת הציור שדה חיטה עם קוצר

מוזיאון ואן-גוך (האיש בתמונה אינו ואן-גוך ואני לא יודע מה הוא עושה עם היד שלו)

לשמחתי, אסור היה לצלם בו וכך התאפשר לי לשוטט בו בנינוחות בלי לעצור מדי פעם לשחק עם רמות שונות של ISO במצלמה כדי להצליח לצלם ציור של חמניות (שאני לא אוהב). אגב, את הציור המפורסם הזה וינסנט ואן-גוך (פִינְסֵנְט פַן-חוֹך, בהגייה הולנדית) צייר כדי לקשט לפול גוגן את החדר כשהוא בא לגור אצלו (אני לא זוכר למה). יפה מצידו. מלבד מספר תערוכות שהיו במקום, רוב המוזיאון סודר באופן כרונולוגי כך שאפשר היה לראות את השינויים ביצירות של ואן-גוך בהתאם למה שקרה בחייו. הוא היה מדוכדך למדי בשלב מסויים כי הרגיש שלא הצליח (מסופר כי מכר רק ציור אחד בחייו) וזה ניכר לעיתים בציוריו.

מוזיאון ואן-גוך היה מהמוצלחים שבמוזיאוני האמנות בהם ביקרתי (ואולי גם ורד חושבת כך ביחס למוזיאונים בהם היא ביקרה). בכלל, מוזיאון זה והרייקסמוזיאום היו שינוי מרענן לעומת מוזיאונים אחרים באירופה שבהם ביקרנו ובפרט לעומת אלה שביקרנו בהם באיטליה. כאן, האלמנטים הדתיים היו מעטים ביותר עד כדי לא קיימים בעוד שמוזיאונים קודמים כמעט תמיד היו סיפור אחד ארוך על מריה הקדושה וישו הצלוב.

בשלב זה רצינו ללכת גם ל-Stedelijk Museum, מוזיאון לאמנות מודרנית, אבל הוא בשיפוצים ועפ"י ביקורות באינטרנט התערוכה הזמנית שהוא מציג מעאפנה אז ויתרנו. יצאנו חזרה ל-Museumplein שהוא גם מעין פארק קטן. משם הסתפקנו במבט מבחוץ על ה-Concertgebouw (שנהגה "קונצרטחבאו") שם יש, כמה מפתיע, קונצרטים. להלן קצת תמונות מהכיכר:

עורב שחור, כמו שצריך, בשונה מהעורב האפור שיותר נפוץ במחוזותינו	הקונצרטחבאו; קל לראות שהדשא של מי שאינו שכן, ירוק יותר
רוכבי אופניים על רקע הרייקסמוזאום

משם, המשכנו לעבר Leidseplein שאמורה להיות כיכר שוקקת והיא אכן כזו, אבל לא מעניינת במיוחד. כמה דברים שראינו בדרך לשם:

הגרף השלם מסדר 5

אני תמיד נהנה לצלם שילוט רחוב מקומי בחו"ל

זרזיר מצוי; אני מצאתי אותו

אין כמו חניה מסודרת לאופניים

בליידספליין, חיפשנו זמן מה מקום מוצלח לאכול בו. נעזרנו באפליקציה של TripAdvisor כדי לאתר מקום מוצלח לאכול בו ארוחה קלה ואותנטית. יש מספר מקומות שאמורים לעמוד באתגר הזה באופן משביע רצון, ולכן לא ברור לי למה למרות הביקורות הרעות הרבות שקראנו באפליקציה נחתנו דווקא ב-Pancake Corner (ביקורת ברשומה נפרדת).

לאחר שאכלנו, המשכנו אל קשת התעלות שזה לא אתר מסויים אלא אזור שנמצא בין כמה מהתעלות העיקריות של אמסטרדם (אגב, יש המכנים אותה ונציה של צפון אירופה ויש דברים בגו). לא מצאתי תיעוד לכך, אבל אני מניח שהכינוי "קשת התעלות" נקבע מכיוון שאם מסתכלים על התעלות האלה במפה כך שהצפון נמצא בשעה 4:30 (אם שושנת הרוחות היא שעון, יעני) אז מתקבלת צורה של קשת:

גשר מקביל וצמוד לתעלת Herengracht החוצה את רחוב Leidsegracht ממנו צולמה התמונה (מנקודת ציון ‭ N52°22'2.56" E4°53'9.19" ‬  עפ"י שיטת WGS84, בערך)

סובבתי עבורכם את המפה; אתם יכולים לראות את צורת הקשתות של התעלות/הרחובות Singel ,Herengracht ,Keizersgracht ו-Prinsengracht

בדרכנו ליעד הבא, רמברנדטפליין, עשינו סיבוב קצר בסניף של רשת סופרמרקטים מקומית. זה תמיד נחמד לראות מה מוכרים במקומות אחרים בעולם ובאיזה אופן מסדרים את זה. בין השאר, ראינו שם הרבה קופסאות של פירות יער, מגוון יוגורטים שלא משווקים בארץ וקלישאת פלפל אדום בודד עטוף בניילון. אנחנו בחרנו לקנות בקבוק מים, כי כאלה אין בארץ.

עוגת תפוחים (Appelgebak או Appeltaart) הנפוצה מאוד באמסטרדם, צ'יפס עם מיונז (שזה בכלל מאכל בלגי), פנקייק ו-Poffertjes (נגיע לזה), קקאו הולנדי (ששכחתי לחפש ולקנות) ועוגיות חשיש - כולם מאכלים שההולנדים ידועים בהם, אבל אולי המאכלים הידועים ביותר הם גבינות (הכל ודאי מכירים את הגבינות חאודה ואֶדָם), ואכן בהמשך דרכנו ובשאר הטיול ראינו גם הרבה חנויות שמוכרות אך ורק גבינה, גבינות בשוק ואפילו מוזיאון גבינה:

סניף של רשת גבינות נפוצה באמסטרדם	עוד חנות גבינות שצמודה ממש לחנות של הנרי!
"דרדסית התקשרה. היא רוצה את הכובע שלה בחזרה."	מוזיאון הגבינה שבקרבת בית אנה פרנק; בסוף לא יצא לנו לבקר בו וממילא ורד לא אוהבת גלגלי גבינה עם יותר מ-5% שומן

לפני שהגענו ליעדנו, עברנו קצת ב"ישראל":

לבסוף, הגענו לרמברנדטפליין. שם ראינו לראשונה מחזה משונה שחזר על עצמו ביומיים הקרובים - קבוצות אנשים בתחפושות של מלחים. לא הצלחנו להבין במה מדובר וגם אחרי שחזרנו הביתה היה קשה למצוא באינטרנט עדויות לתופעה. אולי אם הייתי יודע הולנדית המשימה היתה קלה יותר. בסוף הצלחתי לגלות שכנראה מדובר בהופעה השנתית של להקה/קבוצה בשם De Toppers שהתקיימה בעיר, בדיוק באותם תאריכים בהם אנחנו התקיימנו בעיר. מדובר במופע מאוד פופולרי עם הופעות אורח (פול מקרטני, למשל), גרסאות כיסוי לשירים שונים ומחרוזות לפי מבצעים ונושאים. השנה ההופעה התקיימה בסימן The Love Boat מה שגרם לעשרות אלפי הולנדים לקנות תלבושות בצבעי לבן מנצנץ וכחול כהה (Navy blue), קוד הלבוש שהוגדר לאירוע:

אבל מספיק על זה. לרמברנדטפליין הגענו בשביל לראות את הכיכר ואת הפסל של רמברנדט, אבל בעיקר כי מדריך הטיולים אמר שצריך. בכיכר הנחמדה ראינו קצת יונים, סניף של סטארבאקס, את הפסל המדובר וזמר מתחת לפסל שבא להתעשר ממטבעות שתיירים יתנו לו ולעשן צינגל'ה בין השירים:

הפעם לא מדובר באיש שמתחזה לפסל אלא בפסל אמיתי

בכך כמעט נגמרו התכניות שלנו ליום זה. שבנו למלון כדי להתארגן לקראת ארוחת ערב במסעדת Winkel 43 שם מגישים את עוגת התפוחים הידועה כטובה ביותר באמסטרדם. על סיפור ההגעה לשם ועל העוגה, תוכלו לקרוא ברשומה נפרדת.