מסעדת Winkel 43 - ביקורת

התמונה לקוחה מ-TripAdvisor

זה אמנם לא קשור ישירות ל-Winkel 43, אבל אספר כאן את סיפור ההגעה לשם. אם אין לכם סבלנות אתם יכולים לדלג לפסקה המתחילה בתמונה הבאה .

ספוילר: רחובות עם שמות דומים אינם בהכרח קרובים אחד לשני. גם אם יש להם את אותה תחילית - אין בכך כדי להעיד על קרבה שלהם.

ראשית, בחרנו ב-Winkel 43 (חנות 43, בהולנדית) מכיוון שקראנו במדריך הטיולים וגם בלפחות אתר אחד באינטרנט שעוגת התפוחים שם נחשבת כטובה ביותר באמסטרדם. מכיוון שההולנדים ידועים (אם תחקרו מספיק) בעוגות התפוחים שלהם ומכיוון שכבר זמן מה רצינו לנסות עוגת תפוחים טובה, החלטנו ללכת לשם. אנחנו אוכלים ביחד פרוסת עוגה אחת בשבוע, בימי חמישי, ויומנו הראשון באמסטרדם היה יום חמישי.

קראתי קצת ביקורות והצצתי קצת בתפריט וראיתי מספר אפשרויות בשבילנו ולכן חשבתי שזה יהיה רעיון טוב גם לאכול שם את ארוחת הערב שלנו ולא רק את העוגה. מכיוון שידעתי שההולנדים אוכלים את ארוחת הערב שלהם מוקדם, בדקתי וגיליתי שהמקום נסגר ב-01:00AM.

ספוילר: המטבח נסגר לפני שהמקום נסגר, ולא בהכרח קצת זמן לפני כמו שקורה הרבה פעמים בארץ.

פנינו היו מועדות לרחוב Noordermarkt 43 (השוק הצפוני 43). נסענו בקו 4 של הרכבת החשמלית. התכנית היתה לרדת בכיכר הדאם ומשם ללכת כרבע שעה עד ליעד. בשלב מסויים, לאחר שחלפנו על פני תחנת Weteringcircuit הבחנתי ברחוב Noorderstraat (הרחוב הצפוני). מכיוון שנתקלתי כבר במקרים בהם רחובות עם שמות דומים היו קרובים אחד לשני (Leidsegracht ו-Leidsestraat, למשל) חשבתי שגוגל הטעה אותנו עם המסלול שתכנן עבורנו ושכדאי לבדוק מהר במפה. הכל קרה כל-כך מהר - אני כבר לא זוכר מה רציתי לבדוק במפה ומה ראינו במפה שבגללו חשבתי שזה יהיה רעיון טוב לרדת. ירדנו מהחשמלית, כבר תחנה או שתיים אחרי Weteringcircuit, וחזרנו אחורה ל-Noorderstraat. ידעתי שמוקדם מדי, אבל כמעט שמחתי כבר על שהצלתי אותנו ממקרה נוסף של הליכה ממושכת ברחובות זרים בנסיון להגיע לארוחה שלנו. אני חשבתי ש-Noordermarkt הוא שם השוק שנמצא ברחוב Noorderstraat ולכן הלכנו ברחוב הזה וחיפשנו את המסעדה. המסעדה לא היתה שם.

בשלב הזה, הלכנו לרחוב Prinsengracht שלא היה רחוק וחיפשנו שוב. עמדנו שם מעט אבודים כאשר הולנדי חביב ניגש אלינו ושאל אם הוא יכול לעזור. היתה לי תחושה ש-Winkel 43 הוא מוסד מפורסם אצל תושבי אמסטרדם כמו שהיא מוסד מפורסם אצלי כי קראתי עליה באינטרנט. לכן, כששאלתי אותו אם הוא יודע איפה זה נמצא הופתעתי קצת כשהוא לא ידע. באמת, למה שידע? כי הוא גר בקרבת Noorderstraat? מסתבר שלא היתה סיבה שהוא ידע כי זה בכלל לא באזור שלו. כשניסיתי שוב וציינתי שאני מעוניין להגיע ל-Noordermarkt הוא אמר שמדובר בכחצי שעה הליכה משם או בכעשר דקות נסיעה באופניים (שלא היו לנו)... אבל שזו הליכה נחמדה והדרך יפה.

באסה. המשכנו ללכת. מדי פעם חשבנו על האפשרות של מונית אבל כל מונית שחלפה על פנינו, ולא היו הרבה כאלה, היתה תפוסה. חשבנו גם על שכירת אופניים, אבל לא היו כאלה בדרך. חשבנו גם על גניבת אופניים, אבל כל האופניים היו מחוברים עם מנעול לעמוד או לגדר וגם לא באמת חשבנו לגנוב אופניים. חשבנו לנסות לחזור לתחבורה הציבורית, אבל ממילא עפ"י התכנון היתה אמורה בסוף הנסיעה בחשמלית הליכה של כרבע שעה. המשכנו ללכת. מדי פעם חשבנו שאולי יהיה סגור, אבל בדקתי מראש, כאמור, ואמור להיות פתוח עד 01:00. מדי פעם בדקנו עוד כמה פניות מגיעה הפניה המיוחלת. מדי פעם חשבנו שיהיה עמוס מדי. מדי פעם חשבנו שלא תהיה להם העוגה. מדי פעם חשבנו לוותר. המשכנו ללכת. בשלב מסויים החלטנו להפסיק ללכת ויצאנו לרחוב אחר בו היתה יותר תנועה של מוניות. לאחר כשתי דקות עצרה לנו מונית. כאשר ציינו בפני הנהג כי אנחנו מעוניינים להגיע לרחוב Noordermarkt ושאלנו כמה בערך תעלה הנסיעה הופתענו לטובה כאשר הוא אמר שחבל לנו לקחת מונית ושזה ממש קרוב, כ-300 מטר ברגל (בנסיעה זה יוצא יותר, כי הדרך בשיפוצים). המשכנו ללכת.

בדיעבד, גיליתי שגם אם היינו משתמשים בתחבורה ציבורית כדי לתקן את הטעות שלנו (טוב, שלי...), זה לא היה יכול לחסוך לנו יותר מדי זמן הליכה.

הלכנו את המרחק הנותר ודי במהרה מצאנו את המקום, בסביבות 22:30. לשמחתנו, המקום היה פתוח, כמו שחשבתי, וגם היה מקום לשבת, לא כמו שחשבתי. ראינו Appeltaart בתפריט הכתוב בגיר והיינו מרוצים. כאשר הגיע המלצר, שאלנו אם נשארה עוגת תפוחים והוא ענה "We always have an apple pie... always fresh" (הציטוט מקורב). זה כבר נשמע טוב והיה קשה לחכות, אבל קודם - אוכל. ביקשנו מהמלצר תפריט וקיבלנו את התשובה הדרמטית "We don't serve dinner anymore". לרגע הבנתי שפעם הם היו מגישים ארוחת ערב ועכשיו הם לא מגישים יותר ארוחת ערב. המלצר הסביר לי ש"פעם" זה לפני חצי שעה, ב-22:00, והוסיף שמקובל בהולנד להגיש ארוחת ערב רק עד שעות כאלה, ולפעמים עד יותר מוקדם. הוא הציע שננסה את המסעדה הצמודה.

זו לא היתה הפעם הראשונה שראינו נותן שירות הגון מציע את המתחרים בהעדר אפשרות לספק שירות. פשוט אמרנו לעצמנו שלנו זה לא יקרה, אבל זה קרה גם לנו. מאוכזבים, יצאנו לבדוק את השכנים. ישבו מחוץ למסעדה השכנה שלושה אנשים ששיוו לה מראה של, סילחו על הצרפתית שלי, חלטורה. חיפשנו מקום אחר בסביבה. כל האזור נראה די חשוך ולא רווי במסעדות. אני לא זוכר אם ניסינו את מזלנו עם אפליקציית TripAdvisor, אבל נכנסנו בסוף למקום שנראה כפאב הומה. האוכלוסיה במקום היתה כנראה הולנדית לחלוטין, שזה דבר טוב כי נחמד לבלות במקום שהמקומיים מבלים בו ולראות מה הם אוהבים. למרות הצפיפות, כנראה היו רק שני מלצרים/ברמנים. לאחר שחצי מאיתנו ניצל את השירותים במקום, אחרי המתנה ממושכת ביותר, הגיע מלצר. גם כאן היתה אכזבה - אין אוכל, יש רק אלכוהול.

מובסים, יצאנו משם וחזרנו על עקבותינו. בדרך חלפנו על פני מקום שהיה יקר מדי ובלי אוכל שמתאים לנו. החלטנו לבדוק שוב את המקום שנראה קודם כחלטורה. שמו Noordwest. שלושת האנשים מקודם כבר לא היו שם. הסתכלנו קצת בתפריט שהיה בחוץ וראינו מחירים בינוניים-גבוהים ומספר קטן של מאכלים אפשריים עבורנו. נכנסנו והתיישבנו. המקום נראה קצת מהודר מדי בשביל מה שתכננו להוציא, אבל ראינו את המחירים כך שזה לא היווה בעיה. מה שכן היווה בעיה, גם כאן, זה שכבר לא מוגש אוכל בשעה הזו. יצאנו.

בשלב זה חשבנו כבר שלא נמצא דרך נורמלית לאכול ארוחת ערב אז חזרנו ל-Winkel והחלטנו שבמקום לחלוק פרוסת עוגה, פשוט נקח שתי פרוסות (אמא, ניסיתי לאכול ארוחת ערב אבל הפעם זה לא הצליח). אותו מלצר מקודם הגיע מהר ולקח את ההזמנה לשתי כוסות קפה ולשתי פרוסות Appeltaart met Slagroom (סְלַאחְרוּם זה קצפת, ולא חדר שבלול/קליע כמו שזה יכול להזכיר לחלקכם). לא עבר זמן רב עד שהגיעו הפרוסות והקפה. קראתי שהקפה שם טוב והוא היה בסה"כ בסדר אבל לא משהו מיוחד. הקפה הגיע עם מה שכנראה היה שטרופוואפל, שהיה נחמד והזכיר עוגיות לוטוס בטעמו. קצף החלב לא היה יציב במיוחד והיה טיפה מעורבב באספרסו, מה שהפך אותו למריר מעט. גם העוגה היתה שונה מאיך שדמיינתי אותה. למרות צורת פרוסת העוגה, זו לא היתה ממש עוגת תפוחים יציבה בחתיכה אחת אלא יותר כמו חתיכות תפוחים די גדולות (וצימוקים?) עטופות בשכבה די עבה של בצק. הבצק היה פריך וטעים עם טעם קל של חמאה ואולי הכיל גם שקדים טחונים. התפוחים גם היו טעימים, חמצמצים קצת, ולא היה טעם מובהק של קינמון כמו שציפיתי שיהיה. אני אפילו לא בטוח שהיה בפנים קינמון, אבל כנראה היה. העוגה היתה לא מתוקה מדי ולצדה הונחה גבעת קצפת לא ממותקת, שזה טוב. איכשהו, שבענו. התקשנו לסיים את הפרוסות, כל אחד את שלו, מכיוון שהפרוסה היתה גדולה למדי וגם כי אנחנו כבר מורגלים לחלוק פרוסה אחת. עם זאת, מאוד נהננו מהעוגה ובהחלט יש בסיס למוניטין שהיא צברה.

רצינו כבר לאכול, אז לא צילמתי; תמונה זו לקוחה מ-TripAdvisor

תמונה נוספת הלקוחה מ-TripAdvisor

איך היה המחיר? מצויין. תראו בעצמכם:

 בישראל פרוסת עוגה עולה לפחות 30 ש"ח, בדר"כ. כאן המחיר היה כמעט חצי מזה. בכלל, אם נצרף למקרה הזה את המקרה בו אכלנו בפראג פרוסת עוגת שוקולד-קוטג' (נשמע מוזר, אבל היה טעים מאוד) ב-8 ש"ח, נסיק שבאירופה אפשר למצוא עוגות טובות בזול. אם אתם אוהבים פרוסת עוגה לצד הקפה, כדאי לכם לקנות שם הרבה פרוסות של עוגות ולהביא לישראל (לא באמת).

את הדרך חזרה כבר עשינו במונית לכיכר דאם (€8) ומשם בקו 4 של החשמלית לתחנת RAI שליד המלון.


Winkel 43, Noordermarkt 43, Amsterdam
אתר המסעדה / עמוד הפייסבוק של המסעדה (למי שמפחד לצאת אל מרחבי האינטרנט)

Holiday Inn - ביקורת

על הקושי המיותר שלנו לאתר את המלון כבר כתבתי וללא ספק זו טעות שלנו. אמנם היתה אפשרות לאתר את המפה של אזור התחנה בטלפון, גם ללא GPS, אבל לקח שנלמד לפעמים הבאות: להדפיס מפה של אזור המלון. ממה שכתבתי ניתן להבין גם שהגישה למלון דווקא מאוד נוחה ע"י רכבת תדירה, מהירה וזולה משדה"ת. תחנת RAI נמצאת במרחק שכחתי-את-המעיל-אבל-ארוץ-לחדר-להביא-אותו-ועדיין-אספיק-לרכבת מהמלון, וניתן להגיע ממנה למרכז העיר ע"י רכבת חשמלית (קו 4) תוך כעשר דקות ולעוד מקומות ע"י רכבת תחתית, אוטובוס או רכבת (שאינה תחתית וכנראה שאינה חשמלית). באופן טיפוסי להולנד, היו שם גם הרבה מאוד מקומות חניה לאופניים.

המלון ממוקם בקרבת Amstelpark בו לא ביקרנו. מאוחר יותר גיליתי שלפעמים נערכים שם פסטיבלים או אירועים שונים. בכלל, האזור שליד המלון היה יפה והיה נעים לצאת מהמלון ולהגיע אליו בגלל הנוף שבסביבה. היתה גם מעין תעלת מים שהקיפה את המלון ובה היו ברווזים לפעמים (ותנינים? אני מקווה שלא).

ספסלים ליד תעלת המים שקרובה למלון

שביל אופניים יפה ליד המלון

בחרנו במלון בגלל היסטוריה מוצלחת של ורד עם רשת Holiday Inn ולא התאכזבנו. המלון היה מעוצב באופן נעים, עובדי המלון היו נחמדים וכל הציוד היה תקין.

במלון דואגים לטפל בבעיות ועד שהן יטופלו הם מבקשים שנדוב איתם

חשבתי שאולי יעלה צורך, אבל לא נזקקנו לאינטרנט בסופו של דבר. אם מישהו מעוניין להשתמש באינטרנט, ניתן לקנות גישת אינטרנט ל-24 שעות ב-€22 או לפי שעה (לא בהכרח ברצף) ב-€8.5. מי שאין לו אמצעי גישה לאינטרנט כדוגמת מחשב או טפון, יכול לגשת לאינטרנט באמצעות הטלוויזיה שבחדר (יש מקלדת).

לחץ המים במקלחת היה טיפה חלש, אבל זה לא נורא. היו מים חמים והיו סבון של LUX וסבון של Dove, בבקבוקים גדולים כך שלא קורה שזה נגמר וצריך להתקשר באמצע המקלחת ולבקש (אם לא מתחשמלים).

לא שזה משנה יותר מדי, אבל מכיוון שצילמתי אותו ובמו AutoStitch יצרתי תמונה פנורמית, הנה הנוף הלא מרשים במיוחד שנשקף מחלון החדר שלנו:

בארוחת הבוקר היו ירקות חתוכים וגם כמה עלים ירוקים כך שהתאפשר לורד להרכיב לעצמה סלט. היו מספר גבינות צהובות כך שלי התאפשר לעשות סבב טעימות של גבינות טעימות (גבינה הולנדית ישנה, גבינה הולנדית 48+, צ'דר, אמנטל ואולי עוד כמה סוגים מוכרים יותר או פחות). באזור המאפים היו מגוון סוגי לחם, לחמניות, עוגות, עוגיות ועוד. על הלחם מרחנו קצת גבינת שמנת שהיתה שם. היו גם ריבות ודבש.

מי שרצה, יכול היה לסחוט בעצמו תפוזים במסחטת הדרים חשמלית. הפטנט הזה נחמד ואולי מגניב קצת לצפון-אירופאים שלא קנו שק תפוזים מעולם אלא רק תפוזים בודדים, אבל יצר מעט לכלוך ותור למכונה. בכל מקרה, טוב שהיה מיץ תפוזים סחוט טרי כי זה יותר טעים מגרסאות אחרות שאני מכיר למיץ תפוזים ונחמד לפתוח ככה את הבוקר.

הוגשו גם ביצים קשות, ביצים מקושקשות, ביצי עין (כדי ללוות מגוון נקניקיות שלא אכלנו מהן) והיו גם Hash Browns שאין לזה שום קשר לחשיש או לפונקציות גיבוב - אלה בסה"כ לביבות תפו"א (לטקעס, אם תרצו).

בנוסף, היו יוגורטים שונים, דגני בוקר וגרנולה. מהגרנולה אכלתי אבל היא היתה מתוקה מדי, לטעמי, אז בבוקר השני אכלתי קורנפלקס. טוב, זה לא מעניין.

אף פעם לא הבנו איך ארוחת בוקר קונטיננטלית מספיקה למישהו. למעשה, ארוחת הבוקר הקונטיננטלית היתה רק הדרך שלנו לסיים את הארוחה. בסוף הארוחה, ורד שתתה קפה ואני שתיתי תה ארל גריי עם דבש וקצת חלב ואכלנו לחמניה מתוקה עם צימוקים וקרואסון. הקרואסון היה פריך ולא מתוק בכלל, בשונה מקרואסונים המוגשים בדר"כ בארץ, שזה טוב. דרך טובה לסגור ארוחת בוקר טובה מאוד.

המחיר של התענוג היה בערך €180 עבור שני אנשים ללילה. על זה היה צריך להוסיף 5% מס עירוני (דבר דומה היה בערים באיטליה, שם המס היה סכום קבוע).

Holiday Inn, De Boelelaan 2, Amsterdam
אתר המלון

מסעדת Pancake Corner / Satellite Sports Café - ביקורת

כאשר היינו ב-Leidseplein חיפשנו מקום אותנטי לאכול בו. למרות מגוון המסעדות באזור לא הצלחנו למצוא מקום כזה לאכול בו ארוחת צהריים קלילה. אולי כי לא כ"כ היה ברור לנו מה התשובה לשאלה "מה זה אותנטי?". כך קרה שלמרות מספר ביקורות רעות על "Pancake Corner" ב-TripAdvisor ואולי בגלל הסתמכות על ההנחה השגויה:

פנקייק זה	+	"Pancake" זה חלק	⇐	מסעדה
מאכל הולנדי		משם המסעדה		אותנטית

שקלנו את "Pancake Corner".

בין הביקורות שקראנו היו:

"Lousy! Terrible! Yuk!" -Lilly Z

"That's not a pancake!" -DanoCanada

אבל למה שניתן לזה לעצור בעדנו? מכיוון שחיפשנו מקום לא מעט זמן העדפנו להניח שמדובר באנשים קנטרניים ולהתלות בביקורות חיוביות אחרות (דווקא היו הרבה, איכשהו, אפילו שהציון הכללי היה בינוני). נכנסנו למקום שהזכיר לי מעט מספר מקומות בארה"ב שהקרינו בהם משחקי פוטבול תמידית. השירות היה בסדר וקיבלנו יחס מהמלצרית די מהר. התפריט היה מודפס על ניירות ששימשו כמפת השולחן. עליהן היה כתוב גם Satellite Sports Café מה שהיה קצת מבלבל כי חשבתי שלמקום קוראים Pancake Corner. מאוחר יותר קראתי שכנראה מקומות פינתיים כאלה קוראים לעצמם Pancake Corner, אבל זה לא חייב להיות שם המקום.

ורד חיפשה משהו בריא (אז למה חיפשנו מקום אותנטי?!) ואני חיפשתי חוויה קצת יותר מקומית. כך, לאחר התלבטות, ורד לקחה סלט טונה ואני, שלא ידעתי באיזו חוויה הולנדית לבחור, לקחתי צ'יפס וסיכמתי איתה שאח"כ נחלוק פנקייק. בכל זאת, המקום מגדיר עצמו כ-"Pancake Corner". כמובן שנותר לי לבחור בין פנקייק בהגשה הקלאסית עם אבקת סוכר או פנקייק עם שילוב מתוחכם קצת יותר של תוספות מתוקות או מלוחות. בחרנו בפנקייק הקלאסי כדי להתחיל מהבסיס.

אני לא נוהג לאכול צ'יפס כזה בארץ כי זה מטוגן בשמן עמוק (פעמיים!), אז אני לא יודע אם דעתי בנושא מספיק מלומדת. קראתי על מקומות יותר בטוחים לאכול בהם צ'יפס, אבל הצ'יפס כאן היה טוב מאוד, לטעמי. ההולנדים אוכלים אותו בדר"כ עם מיונז, שאני לא כ"כ אוהב. לרוב אני דוגל בכך שצ'יפס צריך להאכל עם מלח או קטשופ, אבל השילוב היה די טוב. יכול גם להיות שזה לא היה מיונז פשוט אלא סוג של איולי. בכך סימנתי V על אחד הדברים שצריך לאכול בהולנד (וגם לא חזרתי עליו).

הסלט של ורד היה לה בסדר, לטענתה. לפחות כך היא רוצה שאאמין.

בזמן שאכלנו ורד הבחינה במשהו זז על הרצפה. אני לא ראיתי כלום. אח"כ היא שוב ראתה את זה, או שאולי עלי לומר "אותו", זז. לי לקח קצת יותר זמן אבל אח"כ גם אני ראיתי את העכבר הזה שדווקא לא נראה מאיים. הוא כל הזמן התרוצץ בין השולחן שלידנו לחור שבחיבור בין הקיר לרצפה (שדווקא לא היה בצורת קשת כמו בסרטונים מצויירים של "טום וג'רי"). היה לנו נח להניח שהוא פשוט נכנס מבחוץ ברגעים האחרונים ולא לחשוב שהמשפחה שלו גרה שם כבר שלושה דורות (מאז סבא מייטי עלה מ-Mouseville). מאוחר יותר קראתי באינטרנט מספר דברים קשים נוספים על המקום הזה אבל אומרים לא להאמין לכל מה שקוראים באינטרנט. לפחות נראה כאילו במסעדה מנסים לפתור את הבעיה:

הצד השני של החתול בעמוד של Pancake Corner באתר TripAdvisor (משם התמונה)

כאשר הגיע הפנקייק, ציפתה לנו הפתעה נוספת. הפנקייק לא היה מה שמכונה בישראל "פנקייק הולנדי" (שנראה כמו פנקייק קטן ותפוח במרכזו) אלא יותר דומה לקרפ או מופלטה. אנחנו ציפינו לקבל הרבה "פנקייקים הולנדיים" קטנים שבזקו מעליהם אבקת סוכר. מה שקיבלנו היה דומה לקרפ דק עם חמאה, שומני מדי לדעת ורד, ללא כל תוספת מעליו. בטח זה מה שגרם ל-DanoCanada המסכן לכתוב את מה שכתב.

פנקייק אמריקאי, כמו שמכירים בישראל

פנקייק הולנדי, לא כמו שמכירים בישראל

"פנקייק הולנדי" לו ציפינו, כמו שמכירים בישראל

על השולחן היתה אבקת סוכר שפיזרנו לבד. היו גם שני סוגי סִירוֹפּ (שִׁירוֹב, בעברית; Stroop, בהולנדית). אחד מהם היה סירופ המוגדר כ"סירופ סוכר - המקורי" ועשוי מסלק סוכר, לא שברור לי מה זה אומר כי סירופ בהגדרה מכיל סוכר. השני, אם אני זוכר נכון, היה סירופ קרמל - וגם זה קצת מוזר כי קרמל זה סוכר קצת שרוף. שניהם היו די טעימים, אני לא זוכר איזה יותר מהשני, אבל נראה לי שסירופ מייפל יותר טעים. הפנקייק הזה היה נחמד, אבל לא משהו מלהיב בכלל. הפנקייק האמריקאי, המוכר יותר בארץ, טעים יותר. את האמון בפנקייק ההולנדי עוד לא איבדתי ואחפש צידוק לכך במקום אחר.

כדי לסכם את החוויה ולבאס אתכם שקראתם את כל זה כאשר הפואנטה חיכתה כאן כל הזמן:

• סלט טונה בסדר
• צ'יפס טעים
• פנקייק שומני גדול ודק שטעים פחות מזה שבארץ
• יש עכבר
• לא חלינו

והמחיר? לא כ"כ נורא, אבל אולי קצת יותר מכמה שזה היה עולה בישראל:

Satellite Sports Café, Leidseplein 11, Amsterdam
אתר המסעדה

יום חמישי, 17/05/2012 - כיכרות ואמנות

חזרנו לתחנת RAI, לקחנו רכבת חשמלית אל ה-Museumplein (כיכר המוזאונים). בדרך ראינו אגמית מצויה עם גוזל:

האגמית המצויה מצויה גם בישראל, אבל מה שנחמד בלנסוע למדינה רחוקה מישראל כמו הולנד הוא שלפעמים נתקלים בבעלי-חיים שלא יוצא לראות בישראל כמו העקעק הזנבתן (מעין עורב מגונדר עם כחול ולבן) שראינו באחד הימים

ב-Museumplein יש בריכה קטנה ושלט נחמד בו תוכלו להשתמש כדי לצלם גרסה משלכם ל"איפה אפי?":

רמז: אפי לא נמצא בתמונה והסיכוי שמישהו שאתם מכירים נמצא בתמונה קרוב ל-30/6840507003 אז אל תטרחו לחפש

אחרי שכל אחד מאיתנו התחבא בין האותיות בשביל תמונה נכנסנו אל ה-Rijksmuseum (המוזיאון הלאומי, €14 לכרטיס) שגולת הכותרת שלו אמורה להיות הציור "משמר הלילה" של רמברנדט:

משמר הלילה, רמברנדט ואן ריין, שנת 1642

אני אמנם לא מבין גדול באמנות ואע"פ שאני מסוגל לשים לב לפרטים כמו סגנון, משיכות מכחול, בחירת צבעים, בחירת אובייקט ומוטיבים חוזרים אני עדיין חושב שאחד הדברים הכי חשובים לכל אחד שמתבונן ביצירת אמנות היא משהו שימשוך אותו להמשיך להסתכל יותר משניה על היצירה. בשבילי זה לרוב צריך להיות מעניין/לא מעניין או יפה/לא יפה. לצערי, הדרך היחידה בה היצירה הנ"ל גרמה לי להביט בה יותר משניה היתה על-ידי זה שחיפשתי מה לעזאזל כ"כ מיוחד בה ועשה אותה מפורסמת. מאוחר יותר קראתי שהאופן בו הדמויות מוצגות אינו טיפוסי לתקופה, מי שהזמין את הציור מופיע בו באופן מוסתר ולכן הוא דחה את הציור וכי התרחיש המתואר בה אינו לילי אלא רק נראה כך מכיוון שהיא צופתה בלק כהה... ועדיין, יותר נהניתי במוזיאון מהשטות הזו:

כמו גם מהיצירה "מוזגת החלב" של יאן ורמר, שקל מאוד לראות את הדמיון בינה לבין יצירה יותר מפורסמת שלו "נערה עם עגיל פנינה":

מוזגת החלב, יאן ורמר, בערך משנת 1658

ראינו גם שמלה של Yves Saint Laurent בהשראת ציורי מונדריאן, קצת ציורים של ואן-גוך וקצת ציורים של קנדינסקי.

משם יצאנו חזרה ל-Museumplein והלכנו למוזיאון ואן-גוך (הכניסה חינם באמצעות כרטיס I amsterdam):

תבנית מסלעים בתערוכה במוזיאון ואן-גוך, שאמורה להיות בהשראת הציור שדה חיטה עם קוצר

מוזיאון ואן-גוך (האיש בתמונה אינו ואן-גוך ואני לא יודע מה הוא עושה עם היד שלו)

לשמחתי, אסור היה לצלם בו וכך התאפשר לי לשוטט בו בנינוחות בלי לעצור מדי פעם לשחק עם רמות שונות של ISO במצלמה כדי להצליח לצלם ציור של חמניות (שאני לא אוהב). אגב, את הציור המפורסם הזה וינסנט ואן-גוך (פִינְסֵנְט פַן-חוֹך, בהגייה הולנדית) צייר כדי לקשט לפול גוגן את החדר כשהוא בא לגור אצלו (אני לא זוכר למה). יפה מצידו. מלבד מספר תערוכות שהיו במקום, רוב המוזיאון סודר באופן כרונולוגי כך שאפשר היה לראות את השינויים ביצירות של ואן-גוך בהתאם למה שקרה בחייו. הוא היה מדוכדך למדי בשלב מסויים כי הרגיש שלא הצליח (מסופר כי מכר רק ציור אחד בחייו) וזה ניכר לעיתים בציוריו.

מוזיאון ואן-גוך היה מהמוצלחים שבמוזיאוני האמנות בהם ביקרתי (ואולי גם ורד חושבת כך ביחס למוזיאונים בהם היא ביקרה). בכלל, מוזיאון זה והרייקסמוזיאום היו שינוי מרענן לעומת מוזיאונים אחרים באירופה שבהם ביקרנו ובפרט לעומת אלה שביקרנו בהם באיטליה. כאן, האלמנטים הדתיים היו מעטים ביותר עד כדי לא קיימים בעוד שמוזיאונים קודמים כמעט תמיד היו סיפור אחד ארוך על מריה הקדושה וישו הצלוב.

בשלב זה רצינו ללכת גם ל-Stedelijk Museum, מוזיאון לאמנות מודרנית, אבל הוא בשיפוצים ועפ"י ביקורות באינטרנט התערוכה הזמנית שהוא מציג מעאפנה אז ויתרנו. יצאנו חזרה ל-Museumplein שהוא גם מעין פארק קטן. משם הסתפקנו במבט מבחוץ על ה-Concertgebouw (שנהגה "קונצרטחבאו") שם יש, כמה מפתיע, קונצרטים. להלן קצת תמונות מהכיכר:

עורב שחור, כמו שצריך, בשונה מהעורב האפור שיותר נפוץ במחוזותינו	הקונצרטחבאו; קל לראות שהדשא של מי שאינו שכן, ירוק יותר
רוכבי אופניים על רקע הרייקסמוזאום

משם, המשכנו לעבר Leidseplein שאמורה להיות כיכר שוקקת והיא אכן כזו, אבל לא מעניינת במיוחד. כמה דברים שראינו בדרך לשם:

הגרף השלם מסדר 5

אני תמיד נהנה לצלם שילוט רחוב מקומי בחו"ל

זרזיר מצוי; אני מצאתי אותו

אין כמו חניה מסודרת לאופניים

בליידספליין, חיפשנו זמן מה מקום מוצלח לאכול בו. נעזרנו באפליקציה של TripAdvisor כדי לאתר מקום מוצלח לאכול בו ארוחה קלה ואותנטית. יש מספר מקומות שאמורים לעמוד באתגר הזה באופן משביע רצון, ולכן לא ברור לי למה למרות הביקורות הרעות הרבות שקראנו באפליקציה נחתנו דווקא ב-Pancake Corner (ביקורת ברשומה נפרדת).

לאחר שאכלנו, המשכנו אל קשת התעלות שזה לא אתר מסויים אלא אזור שנמצא בין כמה מהתעלות העיקריות של אמסטרדם (אגב, יש המכנים אותה ונציה של צפון אירופה ויש דברים בגו). לא מצאתי תיעוד לכך, אבל אני מניח שהכינוי "קשת התעלות" נקבע מכיוון שאם מסתכלים על התעלות האלה במפה כך שהצפון נמצא בשעה 4:30 (אם שושנת הרוחות היא שעון, יעני) אז מתקבלת צורה של קשת:

גשר מקביל וצמוד לתעלת Herengracht החוצה את רחוב Leidsegracht ממנו צולמה התמונה (מנקודת ציון ‭ N52°22'2.56" E4°53'9.19" ‬  עפ"י שיטת WGS84, בערך)

סובבתי עבורכם את המפה; אתם יכולים לראות את צורת הקשתות של התעלות/הרחובות Singel ,Herengracht ,Keizersgracht ו-Prinsengracht

בדרכנו ליעד הבא, רמברנדטפליין, עשינו סיבוב קצר בסניף של רשת סופרמרקטים מקומית. זה תמיד נחמד לראות מה מוכרים במקומות אחרים בעולם ובאיזה אופן מסדרים את זה. בין השאר, ראינו שם הרבה קופסאות של פירות יער, מגוון יוגורטים שלא משווקים בארץ וקלישאת פלפל אדום בודד עטוף בניילון. אנחנו בחרנו לקנות בקבוק מים, כי כאלה אין בארץ.

עוגת תפוחים (Appelgebak או Appeltaart) הנפוצה מאוד באמסטרדם, צ'יפס עם מיונז (שזה בכלל מאכל בלגי), פנקייק ו-Poffertjes (נגיע לזה), קקאו הולנדי (ששכחתי לחפש ולקנות) ועוגיות חשיש - כולם מאכלים שההולנדים ידועים בהם, אבל אולי המאכלים הידועים ביותר הם גבינות (הכל ודאי מכירים את הגבינות חאודה ואֶדָם), ואכן בהמשך דרכנו ובשאר הטיול ראינו גם הרבה חנויות שמוכרות אך ורק גבינה, גבינות בשוק ואפילו מוזיאון גבינה:

סניף של רשת גבינות נפוצה באמסטרדם	עוד חנות גבינות שצמודה ממש לחנות של הנרי!
"דרדסית התקשרה. היא רוצה את הכובע שלה בחזרה."	מוזיאון הגבינה שבקרבת בית אנה פרנק; בסוף לא יצא לנו לבקר בו וממילא ורד לא אוהבת גלגלי גבינה עם יותר מ-5% שומן

לפני שהגענו ליעדנו, עברנו קצת ב"ישראל":

לבסוף, הגענו לרמברנדטפליין. שם ראינו לראשונה מחזה משונה שחזר על עצמו ביומיים הקרובים - קבוצות אנשים בתחפושות של מלחים. לא הצלחנו להבין במה מדובר וגם אחרי שחזרנו הביתה היה קשה למצוא באינטרנט עדויות לתופעה. אולי אם הייתי יודע הולנדית המשימה היתה קלה יותר. בסוף הצלחתי לגלות שכנראה מדובר בהופעה השנתית של להקה/קבוצה בשם De Toppers שהתקיימה בעיר, בדיוק באותם תאריכים בהם אנחנו התקיימנו בעיר. מדובר במופע מאוד פופולרי עם הופעות אורח (פול מקרטני, למשל), גרסאות כיסוי לשירים שונים ומחרוזות לפי מבצעים ונושאים. השנה ההופעה התקיימה בסימן The Love Boat מה שגרם לעשרות אלפי הולנדים לקנות תלבושות בצבעי לבן מנצנץ וכחול כהה (Navy blue), קוד הלבוש שהוגדר לאירוע:

אבל מספיק על זה. לרמברנדטפליין הגענו בשביל לראות את הכיכר ואת הפסל של רמברנדט, אבל בעיקר כי מדריך הטיולים אמר שצריך. בכיכר הנחמדה ראינו קצת יונים, סניף של סטארבאקס, את הפסל המדובר וזמר מתחת לפסל שבא להתעשר ממטבעות שתיירים יתנו לו ולעשן צינגל'ה בין השירים:

הפעם לא מדובר באיש שמתחזה לפסל אלא בפסל אמיתי

בכך כמעט נגמרו התכניות שלנו ליום זה. שבנו למלון כדי להתארגן לקראת ארוחת ערב במסעדת Winkel 43 שם מגישים את עוגת התפוחים הידועה כטובה ביותר באמסטרדם. על סיפור ההגעה לשם ועל העוגה, תוכלו לקרוא ברשומה נפרדת.