חששתי ממזג האוויר ביום הזה. למעשה, חששתי ממזג האוויר בכל יום שהיינו שם מכיוון שהוא מאוד הפכפך באמסטרדם והתחזית ב-NotSo
AccuWeather כל הזמן הכריזה על יום אחר מבין השלושה שהיינו שם כיום של סופת ברקים ורעמים. למזלנו, חוץ מטפטוף קל באחד הימים, לא ירד גשם. לא רק זה, אלא גם יום שבת שהיה הקורבן האחרון של התחזית היה בסוף היום הכי בהיר וחם שם במשך כל שהותנו.
את הבוקר התחלנו בנסיעה לשוּק
Albert Cuyp. לא מדובר בשוּק מקוּרה, מסודר ומפורסם כ-La Boqueria בברצלונה, אבל עדיין היה זה שוּק ראוי. גם לא מדובר בשוּק המוקדש לאוכל בלבד, אע"פ שזה היה עיקר העניין שלי בו ואני מניח שגם של ורד. לאורך רחוב Albert Cuypstraat (מקורי) היו דוכנים שמכרו בגדים, גבינות, ירקות, דגים, פרחים ועוד. שמחתי לגלות שהשוּק הזה לא היה ארוך וחוזר על עצמו כמו
השוּק בו ביקרנו ברומא אלא היה תמציתי למדי. כל הסיור שלנו בו נמשך קצת יותר מחצי שעה.
כמה ימים לפני שנסענו לאמסטרדם ישראל אהרוני כתב על הביקור שלו בשוּק הזה וציין לטובה חמאת בוטנים ביתית נ-ה-ד-ר-ת שקנה שם (גם אמר שזה מיותר כי קל להכין את זה בבית וצירף מתכון). ראינו גם אנחנו דוכן או שניים שמוכרים חמאת בוטנים כזו. לא ידעתי לאיזה מהם הוא התכוון וממילא לא ראיתי אפשרות לטעום או לקנות כמות קטנה אז ויתרתי על זה.
בין הדברים שראינו שם היו עגבניות
איירלום (כלומר, שלא גודלו בצורה מסחרית רחבת-היקף) מזן
Coeur De Boeuf (15 ש"ח לק"ג!) שבדיעבד חבל לי שלא קניתי אחת מהן כדי לטעום, חולצות לאריה וכמובן גבינות ופרחים.
 |
| "חריטה" |
|
 |
| חולצה לאריה ("במידות גדולות מאוד") |
|
 |
| זרזיר מצוי צעיר; רק אורח, לא למכירה |
|
 |
| לא באמת גמבה |
|
 |
| דוכן כולסטרול |
|
 |
| הפרחים זהים, גם אם הרצפה לא צפה |
|
 |
| עגבניה קדמונית במחיר מופקע |
|
|
משם המשכנו ל-
Brouwerij 't IJ, מבשלת בירה הצמודה לטחנת רוח. הלכנו רק בגלל הרוח, כי זה אופייני להולנד ונראה לי שבישראל אין בכלל טחנות רוח. יש בהולנד טחנות מרשימות יותר, אבל לא רצינו לצאת מהעיר. אני לא יודע אם כבר כתבתי את זה, אבל ההולנדים חובבים גדולים של נסיעה באופניים. מספר האופניים שם כפול ממספר המכוניות, יש להם מסלולים מיוחדים על הכביש (לא על המדרכה, כמו בתל-אביב) ורמזורים, כי יש הרבה רוכבי אופניים. בדרך לטחנת הרוח ראינו אישה נוסעת על אופניים ומבצעת פניה שלי נראתה כמו הפניה האחרונה שהיא תעשה אי-פעם כי רכבת חשמלית היתה בדרך אליה:
זה כנראה לא היה דרמטי כמו שנדמה לי, אבל אולי זה פשוט כי אני לא רגיל למספר כה גדול של רוכבי אופניים על הכביש ולרכבות חשמליות - שניהם לא נפוצים בישראל. אגב רוכבי אופניים, ההולנדים לא נותנים לכלי הרכב הצנוע להגביל את היכולת שלהם לשאת מטען ממקום למקום. פעמים רבות יש להם מקום לתינוק או ילד (או כלב) מקדימה או מאחורה. לפעמים הם נוסעים על תלת-אופן בשביל יציבות ומקום אחסון נוסף. לפעמים, גם בלי היציבות הזו הם מסתדרים ולוקחים דברים גדולים משונים (צ'לו,
שולחן, משפחה ועוד). ורד אמרה שהיא ראתה מישהו רוכב על אופניים עם שני סולמות (טוב, עם אחד אולי הוא היה נופל), אבל אני פספסתי את זה.
גם בדרך לטחנת הרוח ראינו כמה ציפורים (וגם את
העקעק הזנבתן שכבר הזכרתי ושכחתם):
 |
| שַחֲרוּר אוכל בריא |
|
 |
| שחפים מחפשים זבל |
|
ואיך לא נראה כמה ציפורים? הרי גם הפעם הסתבכנו בדרך. אני לא זוכר באיזה קו של חשמלית נסענו (כנראה 7, אולי 14) ומאיפה לקחנו אותו, אבל ירדנו בתחנה האחרונה ליד פארק
Flevopark כשכנראה היינו צריכים לרדת 3-4 תחנות קודם וללכת ברגל. אמנם הפארק הזה כנראה נחמד אבל לא לשם כך באנו וממילא יש הרבה פארקים באמסטרדם (אף לא באחד ביקרנו בסוף). שאלתי אישה שהגיעה רכובה על אופניים איך ניתן להגיע ל-Brouwerij 't IJ ובהתחלה היא לא הבינה למה אני מתכוון. רק כשהסברתי שאני מתכוון לטחנת הרוח היא הבינה ואמרה שאצלם זה מוכר יותר בשם דֶה חוּיר (De Gooyer). פטפטנו קצת על מזג האוויר, על כמה שזה יום יפה ולכן היא באה לבריכה לשחות ועל איך נוכל להגיע ברגל אל מחוז חפצנו. היא אמנם המליצה על אופניים, אבל לא היו לנו כאלה. היה מדובר בהליכה של 20-30 דקות (כבר היינו בסיפור הזה...) אז החלטנו לחכות לרכבת חשמלית חזרה. הנהגים המתינו שם כי כנראה לפי לו"ז הרכבת עוד היה זמן עד שעת היציאה. שאלתי אחד מהם אם הרכבת מגיעה לאזור Brouwerij 't IJ והוא לא ממש הבין למה אני מתכוון. נזכרתי בדבריה של האישה ושאלתי אם הרכבת מגיעה לדה חויר. זה לא עזר, אבל האיש שאל מישהו אחר, הוא ענה לו משהו בהולנדית ואז הנהג הזה אמר לי משהו בסגנון של "זה לא קצת מוקדם מדי בבוקר בשביל לשתות בירה?". הבנתי שאנחנו במקום הנכון והסברתי שאנחנו רק נוסעים לראות את טחנת הרוח. נסענו ברכבת וכנראה שהחלטנו לבד איפה התחנה הנכונה לרדת בה. החלטנו לא נכון (הפתעה!). ירדנו תחנה אחת מוקדם מדי ולא הבנו את זה כ"כ מהר. חיפשנו בצומת הגדול הקרוב לתחנה משהו שדומה לטחנת רוח ולא ראינו שום דבר כזה. אני חושב שגם שילוט מתאים לא ממש מצאנו, לפחות לא כזה שעזר לנו. הסתכלו בכל מיני פינות של הצומת לכל מיני כיוונים עד שבסוף מצאתי רמז די גדול. זה היה דומה לזה:
 |
| באמת שזה לא היה בולט בשטח כמו שזה נראה |
שמחתי שמצאנו את זה סוף סוף והתחלנו ללכת. תוך כדי הליכה צילמתי כמה תמונות סטילס של הטחנה, כל אחת קרובה יותר לאובייקט מקודמתה, וזה מעין סוג של
Street View. צילמתי עוד כמה תמונות גם כשהגענו לשם. היתה שם מעין מסעדה קטנה שהגישו בה את הבירה של המבשלה הזו ושקלתי לנסות כי קראתי שהיא טובה. אם הולנדי, תושב מדינה המדורגת במקום ה-17 ב
צריכת בירה לנפש, אמר לי "זה לא קצת מוקדם מדי...?" אז כנראה שזה באמת מוקדם מדי בשביל זה. ויתרתי. השעון אולי ניצח בקרב אבל לא במלחמה - אם אהיה שם שוב, אחפש אותה.
 |
| לא נראה לי שצ'רצ'יל אמר דבר כזה |
|
 |
| מתוך סדרת ה-Street View שלי |
|
 |
| הטחנה מאחורה |
|
 |
| לא ברור מה בין יען לטחנת רוח |
|
 |
| לוגו נוסף של המבשלה ("חדר טעימות") |
|
 |
| קדמת הטחנה |
|
טוב, זה היה מראה נחמד. אמנם לא ראינו את הטחנה בפעולה, אבל גם מבט מקרוב היה מעניין. לא בדקתי את זה, אבל בדומה לסירת מפרש (וגם את זה לא בדקתי), יש יריעות שכאשר הן מגולגלות, הטחנה לא פעילה, וכאשר הן פרושות על גבי הלהבים רוח חזקה יכולה להניע אותם (ואיפשהו בתוך כל המבנה הזה לטחון משהו).
Heineken עדיין היו חייבים לנו שיט שבסופו מתנה, שהם אפילו לא ניסו לטעון שהיא שווה. רצינו לעשות שיט קצר אז לא התכוונו לוותר להם על זה. חזרנו לקרבת Heineken Experience, אל המקום ממנו יוצא השיט. הגענו כמה דקות לפני השיט הראשון (13:00), חיכינו קצת, וכאשר "
הקַפִּיטָן" אפשר זאת, שושנה ואני עלינו ל"ספינה". נכנסה גם מדריכה מטעם Heineken Experience. הספינה-סירה יצאה לדרך, במהלכה המדריכה סיפרה לנו מעט על אמסטרדם, על נהר האמסטל בו שטנו ועל אתרים שנקרו בדרכנו.
 |
| מקומות הישיבה בסירה היו מאולתרים, אבל לא התנדנדנו |
|
 |
| שימו לב לקופסת האוכמניות של רב החובל (בישראל זה בטח לא קרה מעולם) |
|
 |
| בהגדלה, תראו את הקבקב לטיפים (ומסתבר שבהולנדית טיפים זה פוּי...) |
|
היא סיפרה על מלון
InterContinental Amstel שהוא המלון היקר ביותר בעיר. אם אני זוכר נכון היא אמרה שהחדר הזול ביותר בו עולה בסביבות 5,000 (אני לא זוכר אם מדובר על יורו או על ש"ח, כנראה ש"ח). אני דווקא מצאתי עכשיו ללילה שאחרי 17.7.2012 חדר פשוט ליחיד בקצת יותר מ-3,000 ש"ח, אז אם אתם פנויים ומעוניינים - "דיל" כבר יש.
 |
| החניה אסורה |
|
|
השפה ההולנדית כוללת שימוש רב בעיצור ח'. המדריכה שלנו בדקה כמה מיושבי הסירה הם הולנדים וכשהתברר שהרוב לא הולנדים היא אמרה שאולי לזרים זה נשמע כאילו הם יורקים אבל פשוט ככה הם מדברים. לנו זה לא נשמע מוזר מכיוון שגם בעברית יש שימוש בעיצור ח' וזה דווקא לפעמים גרם לנו לחשוב שאנחנו שומעים עברית ברחובות (לשמחתנו, טעינו). כדי להדגים שימוש ב-ח' וכדי לשעשע, היא אמרה משפט דומה ל-
"8888 grachten in Amsterdam" (שזה "8888 תעלות באמסטרדם", מה שאינו נכון אבל שימש רק לדוגמה) וזה נשמע בערך כך:
היא המשיכה וסיפרה מעט על נהר האמסטל, מקור השם לעיר אמסטרדם (סכר האמסטל). על בירה אמסטל, הנקראת על שם הנהר, היא לא סיפרה מסיבות מובנות. קצת מידע סטטיסטי דווקא כן קיבלנו ממנה אבל לא הצלחתי לאשש אותו באמצעות האינטרנט. לטענתה, מנקים את הנהר פעם בשנה. מוציאים ממנו זבל מכל מיני סוגים ואפילו מכוניות. עוד מוציאים ממנו - גופות. היא אמרה שלפעמים במקרי רצח נפטרים מגופות בנהר אבל לפעמים אנשים שותים לשוכרה, עוצרים להטיל את מימיהם בנהר אבל נופלים וטובעים. לפיה, המשטרה בודקת קודם אם רוכסן המכנסיים פתוח כדי לדעת אם יש סיכוי גדול יותר או פחות למקרה רצח או שפשוט מדובר בשיכור שנפל למים. אם למישהו מכם יש מידע ששולל או מאמת את זה, אשמח אם תשתפו אותי.
 |
| תחרות עקיפת גופות או שיט תמים בקיאק? |
בכל העיר ניתן לראות דגלים עם סימן
XXX עליהם. גם על זה קיבלנו ממנה מידע. ככל הנראה מדובר בשלושה
צלבי אנדראס הקדוש המרכיבים את סמלהּ של העיר אמסטרדם ושימשו כ
עיטור למגן של אבירים בעבר. יש דווקא שלושה כדי לסמל הגנה מפני שלוש סכנות: שטפונות, אש ומגיפות. הסבר אחר הוא שה-x-ים מסמנים שלושה מקומות שאפשר לעבור בהם בנהר. אף אחד לא ממש יודע בוודאות מה משמעות ה-x-ים, אבל המדריכה אמרה שהיום יש כאלה שמייחסים לזה שלושה מאפיינים של העיר, שניים מהם אני לא זוכר והשלישי הוא סמים. פה בערך סיימנו את השיט, ירדנו מהסירה והוּבלנו אל ה-Heineken Brand Store כדי לקבל את המתנה שמגיעה לנו.
 |
| דגל העיר אמסטרדם |
|
 |
| חניה מושלמת |
|
כצפוי, החנות של היינקן לא היתה מעניינת. היו שם הרבה חולצות עם הלוגו של היינקן, בגדי ספורט וסחורה ממותגת הקשורה לבירה. בתמורה היה תור קצר בדוכן בו ניתן לקבל את המתנה. לשמחתנו, היתה לנו אפשרות לבחור אחת מבין שתי מתנות גרועות אך אחת מהן היתה כ"כ מיותרת עד ששנינו לקחנו את אותה מתנה גרועה. אפשרות אחת היתה תמונה שלנו עם כיתוב ולוגו של היינקן והאפשרות השניה היתה פותחן בירה ממותג שניתן לחבר למחזיק מפתחות או לשים סביב המותניים (אם לא שתיתם יותר מדי בירה). מסרנו את הכפתורים שנותרו לנו על הצמיד ולקחנו את הפותחן. כמעט כל האנשים האחרים שהיו על הסירה, אם לא כולם, לקחו פותחן. חבל היה להתעכב בשביל צילום לא מעניין. אם אתם לא מתעניינים בשיט הזה, אל תטרחו אפילו שזה חינם. המתנה לא שווה. אנחנו, כאמור, עלינו עליו בשביל לשוט קצת.
השעה היתה כבר כמעט 13:30 ורצינו לעצור לשתות קפה איפשהו ואולי לאכול משהו. ידעתי שבתאריכים שבהם אנחנו היינו באסמטרדם נערך שם גם פסטיבל אוכל בשם "מטבחים מתגלגלים" (
Rollende Keukens). היריד הזה כנראה דומה ל
טעם העיר וחשבנו ללכת אליו ביום הקודם אבל זה לא הסתדר. חשבתי שזה יהיה נחמד להשתתף באירוע מקומי, אבל היינו במרחק של מעל שלושה ק"מ משם (בקו אווירי). יכול להיות שממילא היינו מתקשים למצוא משהו לאכול שם ואע"פ שבוודאי זה היה אירוע יותר מתורבת ופחות הומה מטעם העיר, עדיין היינו מתקשים לברר שם אם האוכל המוגש לנו מכיל דברים שאנחנו מעדיפים לא לאכול. אולי אפילו התפריטים היו בהולנדית בלבד, מה שהיה מקשה עלינו למצוא מה לאכול. בהזדמנות אחרת אולי נלך לפסטיבל כזה. במקום זה החלטנו לחפש בית קפה בסביבת חנות המזכרות של היינקן. יש הרבה מקומות המכנים עצמם Coffee Shops באמסטרדם, אבל רובם נראו די מגעילים. למעשה, מקומות אלה אינם ממש בתי קפה אלא יותר מקומות לעשן בהם מריחואנה (חשיש? גראס? אני לא יודע מה ההבדל ולא ממש אכפת לי). המריחואנה חוקית באמסטרדם, למקומיים בלבד, ומותרת למכירה רק במקומות מסויימים (Coffee Shops, למשל, ולא סתם מאנשים ברחוב). לא ידענו את זה אז ויכול להיות שזה גם לא היה עוזר אבל מה שאנחנו היינו צריכים מכוּנה
Brown Café או סתם Café שזה יותר דומה לבית קפה סטנדרטי. הלכנו קצת ברחוב Amstelstraat ומול נהר האמסטל מצאנו מקום שנראה לנו נעים לשבת בו. כשישבנו בפנים גיליתי שהוא נקרא
Café Langereis (ביקורת בנפרד). אכלנו, שתינו, שילמנו ויצאנו.
 |
| נהר האמסטל |
בשלב זה לא נותרו דברים שחשבנו שאנחנו חייבים לעשות אז פנינו לרשימת הדברים שאמרנו שנעשה רק אם ישאר זמן. היינו בקרבת ה
מוזיאון להיסטוריה יהודית ולכן הלכנו לשם. הכניסה היתה חינם באמצעות כרטיס I amsterdam. בפנים ראינו כל מיני פריטים שקשורים ליהדות והתחושה היתה קצת כמו קטלוג שמלמד מהו יהודי ומה המנהגים שלו, כאילו מדובר ב
סוג של חתול בגן החיות. זה היה די משעשע עבור שנינו כי אנחנו כבר יודעים מה הוא חג הפסח ומה היא כיפה ולא זקוקים ליותר מדי הסברים נוספים. כנראה שהמוזיאון הזה מותאם יותר (או גם) למי שאינם יהודים (ורוצים טעימה קטנה מזה . מלבד מוצגים הקשורים בהיסטוריה של יהודי אמסטרדם היו שם גם מוצגים נוספים הקשורים יותר בישראל מאשר בהיסטוריה יהודית.
ראינו קצת ציורים של מארק שאגאל, כל מיני אותיות ששימשו בדפוס עברי, כיתובים שונים על הארץ המובטחת, כלי פולחן של בית כנסת ועוד דברים שנראה כאילו הוכנסו לשם כי היה מקום פנוי. לקראת היציאה ראינו גם
תערוכה של שני ציירים יהודים שנספו בשואה,
אלסה ברג ו
מומי שוורץ, שהיו זוג. ניכר כי שניהם היו מוכשרים מאוד ושנינו נהננו מאוד מהציורים שלהם. בין הציורים היה מידע כרונולוגי עליהם, כנראה גם בהקשר של שימור התרבות היהודית בגטאות.
 |
| קופסאות; אחת מהן מזכירה לי את זה |
|
 |
| מוצגים של תרבות יהודית (בגטו?) |
|
 |
| היה מקום פנוי במוזיאון |
|
 |
| לא ברור איך חזיר משומר שייך לכאן |
|
 |
| סינים או ישראלים? |
|
 |
| נראה כי הם לא ביקרו בישראל |
|
כשיצאנו, נזכרנו שפספסנו משהו. יש במוזיאון אזור המוקדם לילדים ואחות של ורד המליצה לנו ללכת לשם, אני לא זוכר למה. אם יוצא לכם להגיע לשם, תבדקו אם כדאי לכם ואל תמהרו לפסול את זה רק כי זה לילדים. יצאנו משם בערך ב-15:15 ותכננו לחזור למלון רק ב-16:30 לקראת הטיסה. חשבנו שאולי נספיק לשכור אופניים ולעשות סיבוב של חצי שעה, כדי לסמן V גם על החוויה הזו. עם כמות האופניים בעיר הזו, לא נראה לי הכי נח לנסוע שם בלי נסיון והיכרות עם המסלולים. למרות זאת, נכנסנו לסניף
MacBike הקרוב. באופן מפתיע, לא היה קל כ"כ למצוא מקום שמשכיר אופניים בלי שהיה לנו מידע מוקדם, אבל הפעם זה לא לקח הרבה זמן. זה גם לא היה משנה יותר מדי מכיוון שלא היו להם אופניים פנויים להשכרה. אני לא יודע אם יש מחסור תמידי באופניים להשכרה או שאולי זה קשור לשעה בה הגענו. יכול להיות גם שביום שבת יותר קשה למצוא אופניים להשכרה. בצר לנו, השתמשנו ברגליים המיושנות שלנו וחיפשנו דבר נוסף לעשות.
המשכנו ללכת בלי יעד של ממש ופתאום ראינו מרחוק התקהלות של אנשים רבים אז התקרבנו כדי לראות במה מדובר. היתה שם אווירה של מעין הפנינג, לא ברור לכבוד מה. ראינו גם מבנה שנראה קצת כאילו הוא לקוח מדיסנילנד (או לפחות איך שאני מדמיין את דיסנילנד, לא הייתי שם). היתה מוזיקה אסיאתית ובחורות אסיאתיות שרקדו על מתקן דמוי טרמפולינה. לפי הכיתוב שהיה מאחוריהן, הגענו ליום ההולדת של
בודהה. הרגשנו לא נעים כי לא הבאנו מתנה, אז לא התקרבנו. פתחנו את מדריך הטיולים כדי להבין מהו הבניין יוצא הדופן שמולנו. התברר לנו שאנחנו עומדים ב-
Nieuwmarkt (השוק החדש, אפילו שהוא הוקם ב-1614) שבצ'יינה-טאון. במלחמת העולם השנייה הנאצים היו אוספים כאן יהודים לפני שהם היו שולחים אותם למחנות ריכוז. הבניין הנ"ל שנבנה במאה ה-15 נקרא
Waag (ואך) ושימש כשער בין חומות העיר שהופלו מאז והמקום הוסב לבית שקילה למוצרים שונים. זהו המבנה העתיק ביותר באמסטרדם שאינו בעל אופי דתי. לא היתה לנו אפשרות להכנס מכיוון שהיום המקום שייך לקפה-מסעדה בשם
In De Waag, שהוא די יקר. כבר אכלנו לפני זמן לא רב, אז בביקור אחר אולי נאכל כאן באווירה היסטורית יותר.
 |
| מזל טוב, בודהה! |
|
 |
| Waag ("בית השקילה") |
|
את מעט הזמן שנותר לנו בעיר עשינו בדרכנו לכיכר Spui ובכיכר עצמה, כיום מרכז בו נאספים סטודנטים רבים מהאזור. במקום היתה באמת אווירה צעירה. אני חשבתי שאולי בכל-זאת כדאי לי לנסות גלידה הולנדית אבל בסוף לא ניסיתי. ראינו שם כמה אנשים, כנראה ברזילאים, עוסקים ב
קפּוּאירה, אחד מהם היה ממש גדול. עוד ראינו שם פסל של ילד (Het Lieverdje) שעפ"י המדריך הפך לסמל של תנועה אנרכיסטית הולנדית (כושלת ביותר, עפ"י ההתרשמות שלי מהולנד) בגלל הבעת פניו המלגלגת.
כבר היה מאוחר (16:45) והיינו צריכים לחזור. הלכנו לתחנת הרכבת החשמלית הקרובה ונסענו חזרה למלון. כשירדנו בתחנת RAI, חשבנו שיהיה זה רעיון טוב לקנות כבר את כרטיסי הרכבת לפני שאנחנו עוברים במלון. זה באמת היה רעיון טוב כי התברר לנו שהמכונות למכירת הכרטיסים לא מקבלות כרטיסי אשראי ואילו לנו לא היה מזומן המאפשר להשתמש בהן, אז חזרנו למלון לקחת את החפצים שלנו ולהתרענן מעט לפני הטיסה. באותה הזדמנות ביקשנו לפרוט כסף בקבלה כדי להשתמש בו במכונת הכרטיסים. חזרנו עם המזוודה ל-RAI וקנינו את הכרטיסים. כשנכנסנו לתחנה, לא מצאנו אפשרות עליה לרכבת, משום מה. בחוץ היה עובד מטעם הרכבת שאמר לנו משהו בסגנון של "אין רכבת!". אני לא מבין למה הוא בחר בנוסח המלחיץ ביותר הזה עם אנשים שהרגע קנו כרטיס נסיעה ברכבת לשדה התעופה, כי אח"כ הוא המשיך ואמר משהו כמו "יבוא אוטובוס במקום". ביררנו כמה זמן יקח לאוטובוס ולטענתו זה היה אמור לקחת כרבע שעה. ידעתי שזה לא הגיוני כי הרכבת, שנוסעת מהר יותר מהאוטובוס, ללא עצירות ובקו ישר אל שדה"ת, עושה את זה בעשר דקות. לקח לאוטובוס זמן לצאת וגם כשכבר יצא, כצפוי, לקח לו יותר זמן מהמתוכנן.
להערכתי, הסיפור הזה של האוטובוס עלה לנו בכ-20-30 דקות יותר ממה שהתכוונו.
זה חבל כי אמנם הספקנו להגיע לשדה"ת בזמן, אבל רוב המסעדות הטובות בו
נמצאות לפני אזור הצ'ק-אין וכבר תכננו מראש לאכול באחת מהן (Light Lounge
Café). בגלל קוצר הזמן לא יכולנו להרשות לעצמנו לחזור לאזור ההוא ונאלצנו
לבחור מתוך ההיצע המצומצם יחסית של הדיוטי-פרי. אחרי סיבוב או שניים בין כל
האפשרויות, התלבטות אם לאכול עוגת תפוחים אחרונה בתנאים לא אידיאלים או אם
לאכול במסעדה ממש יקרה - אכלנו ביוקר בסבּארוֹ. זה לא שסגרנו טיול קולינרי מיוחד בסבארו, אבל היו לנו תוכניות להנות יותר מהארוחה האחרונה שלנו בטיול. אמנם אף אחת לא צעקה
"צביקה! צביקה!", אבל באחד השלבים היה תור לטיסה עם כמה ישראלים. אני כותב "תור", אבל זה לא תיאור מדויק. בתור יש מישהו ראשון ולכל בן-אדם בתור יש מישהו אחד שבא מיד אחריו. כאן, לעומת זה, היה לפעמים יותר מאדם אחד שבא בתור מאחורי חלק מהאנשים. חלק מה
אנשים התעצבנו וחלק מהבעלים שלהן אמרו להן שזה לא שווה את העצבים כל עוד זו לא תופעה מסיבית אלא רק אדם אחד או שניים שנדחפו לתור. לשמחתנו, זה באמת נגמר בזה ולא קרה שוב כהרגלנו שאנחנו מגיעים כמעט ראשונים לתור של ישראלים ואיכשהו מוצאים את עצמו אחרונים.
גם הבידוק הבטחוני היה לא נעים והייתי צריך להוריד נעליים וחגורה. אחת העובדות שם צעקה עלי לקחת את הנעליים ולשים אותן על המסוע של השיקוף. חמודה. הסיום קצת העיב על הנסיעה, אבל שטויות. היה כיף. נתראה בטיול הבא (רק אם יהיה לי כח לכתוב עליו)!
